אלול שלי

בסוף באת, 

אלול שלי, 

בלי להתיאש

באת להצית את האש

ואני מאובקת, 

ושכבות של שגרה אופפות

סותמות פתחי אוורור ומחשבה,

ואני לא נדלקת

דקות שנוקפות,

ובכל זאת באת, באהבה

באת להזכיר לי שהאש קיימת

ביומיום המפהק לעיתים,

בשעות שגרה שוטפות

ברגעי קרבה מעטים,

בדמעות נוטפות

במשרדים, בבתים

בכביסות וילדים

והשכבות מתקלפות

תודה שבאת, אלולי

תודה שאתה מאיר לי שגרה,

מכוון – מטרה

פותח את סודי

וגם אני לדודי.