וגם את,
אישה במיצרים, במסתרים
חייבת לראות בעיניי רוחך,
את עצמך
כאילו יצאת ממצרים.
לדמיין מול מראה, בבואה
של עצמך מחרתיים
כשיצאת ממצרים
להתבונן בך אישה, נפלאה
במראה שצבאה
כמו אימותייך מפעם
חוטים של שני בעורקייך
ומה את רואה שם,
ואיזה טעם
אישה, כל כולך מדמינת
כאילו, רק כאילו,
שיצאת ממצרים בינתיים.
לדמיין את מחר יפה, ושמש זורחת
לדמיין גאולה ופרח ונחת
יופי של בין ערביים,
עתיד שיצא ממצרים
לעצום עיניים
מגלות מצרים
מבדידות נושכת,
ממחסור שמדכדך לך נפש
מלחם עוני ורפש
לדמיין את עצמך נקייה, ואישה
מול מראות שצובאות
מציירות לך בבואות – בבואות
משקפות לך אישיותך, נשיותך, היותך
כי הוא גואלך מנחמך
כי הוא מוציאך ממצרים
הערות
