אני: הי מתי אתה מסיים את השיעור היום?
ג'ק: שעה בערך. למה?
אני: בא לך לעשות משהו יחד הערב, להנות? מלא זמן לא נכנסנו.
ג'ק: ישמצב. כתבי איתי אחרי ערבית
גק (לפני שתי דקות): אופס סורי, אנלא יכול הערב.
אני: למה?????? גק שנים כבר לא נכנסנו ביחד. כל החברות שלי נכנסות עם הבעלים לכל מיני ורק אני פה לבד. מה עובר
גק: מצטער שכחתי מזה. אנחנו עוברים הערב כתובת-כתובת ומסבירים על חשיבות הכשרות של הטעמים ב"ליב אגין" (live again). יצא לנו בשיעור שאסור לעשות רי-טייסט (re-taste) לדברים שאינם כשריםאני: דאייייי אינמצב נכנסנו היום למסעדה כמה חברות, בכתובת www.wi-food.il.com
גק: טוב אני פה באמצע סוגיה אין לי זמן להאריך
אני: טוב לא צריך... תיכנס כתובת כתובת, עלי תדלג.
--- הודעה חדשה---
גק: את יודעת מה אני מעלה לך עכשיו את עצמי. חכי זה מעלה. הנה זה כותב לי- "העלאת פרי-סלפי נקלטה בהצלחה". תורידי את זה ותיכנסי עם זה ללייב אגיין.
אני: וואו תודה! איזה כיף, אבל איך כאילו, אתה לא צריך לעבור בין כתובות? לא תצטרך כאילו, ממש להיות שם?
גק: יעל, אל תדאגי. שכפלתי ושמרתי קובץ וחוץ מזה אני צריך רק ללוות את המשלחת רבנים. הם כבר ישכנעו את האנשים להתקין סינון על לייב אגיין באופן כללי. אני רק צריך להיות שם. טוב אני חייב לחזור פספסתי סוגיה. תהני.
*
יעל מתרווחת על ספת העור ההיברידית ומכוונת למצב מנוחה. הספה מתעגלת, המשענת מטה עצמה לאחור, ומוזיקה קלאסית נשפכת בחלל הבית. חלונית חדשה קופצת על המסך קיר שמולה: הורד קובץ. יעל פותחת את לייב אגיין ומגדירה הורדות > בעל. מעבירה לשם את ג'ק. הודעה נפתחת במסך הקטן על המכשיר שלה: אין אפשרות להוריד קובץ חלקי. כנראה הוא שלח רק את המחשבות והדיבורים. יעל קופצת את שפתיה. היום זה 5 שנים להיכרות ביניהם. 3 שנים לנישואים. היא כל כך חיכתה לערב הזה בו יחגגו שוב את החתונה. היא נזכרת בשיר הישן שהמורה שלה שלחה להן חודש קודם- "בזכות שושנה" כל כך ישן, בקובץ וידיאו. היא נזכרת בסיום הגדול שנערך לפני כמה חודשים, סיום הש"ס העולמי שבעלה זכה להיות חלק ממנו, ומשהו בה מתרחב. לפחות זה. הוא לא סתם לא איתה כרגע. אבל בכל זאת... איך מתאים לו. למה לא לשלוח רגשות??? מה היא תעשה עם המחשבות שלו? טוב ככה זה גברים. לפחות הוא ממש יהיה איתה הערב למרות שהוא צריך ללכת עם הרבנים.
לוחצת על לייב אין. מכבה. הולכת למטבח להכין כוס קפה. החלב נגמר, אין ברירה וצריך להזמין. חוזרת לסלון ונמרחת על הספה הנוחה. לוחצת על שתיה> קפה> הסגנון שלך. צור. הורדה. שתיה נעימה! נא המתן. אוף זה לוקח שעות. מסתובבת למדפסת ושם מוכנה כוס הקפה, רותח עם חלב מוקצף וסוכרזית. כמו שהיא אוהבת. רגע, היא לא הזמינה עוד משהו, מה עושה שם עוגיית אלפחורס במליוי ריבת חלב? היא אפ'פעם לא הזמינה את זה, איך המערכת זיהתה?
--- הודעה חדשה--- הפעם זה על המסך הגדול.
מאם, לפני שתי דקות: יעלוש, הרבה מזל טוב ליום הנישואין. תהני.
המערכת לא זיהתה, אמא עוקבת אחריה? כנראה שכן. אין לה חשק שהיא תיכנס איתה. בטל מעקב. זורקת את העוגיה לסל המחזור.
יופי, סוף סוף אפשר להיכנס. השלט בידיה, היא מכווננת את הספה למצב אדרנלין, ונכנסת. קול נעים מקבל את פניה-
"וולקם טו אקסולר 'לייב אגיין'. ווי אר הפי טו אינבייט יו טו פיל יור לייף אגיין. מור אקטיביטי, מור פאן מור אקשן >>> פור היברו – פרס וואן. פור אראביק- פרס טו.
היא לוחצת על עברית. התפריט נפתח, והיא מתלבטת. חתונה, או שנה ראשונה. אולי תבחר את ההיכרות הראשונה ביניהם... בהחלטה של רגע היא סוגרת את תיקיית "גק אנד מי" ופותחת משפחה-הורים. אולי תיכנס לשבוע לפני החתונה, אז היתה הפעם הראשונה שיצאה מהבית אחרי כמה שנים שזה לא קרה, והלכו לבקש ברכה מהרב סילברמן... היא לא תשכח את הערב הזה. הם לבשו חליפות מגן-קרינה וכיבו את כל המערכות האינטרנטיות המשותפות. היה צריך לתאם עם גורמים בין לאומיים, וזה לקח זמן. לפתע אבא קיבל הודעה שהענין מאושר והם יכולים ללכת לרב. יחידת in-95 ליוותה אותם כל הדרך, מסוככת במטרייה מסננת קליטה. היא היתה נרגשת; לא רק ככלה לפני חתונתה. לא הרבה חברות שלה זכו להתברך אצל רב שיש לו רק מכשיר חכם עם מייל וגישה לאתרים, ותו לא. כמו לפני חמישים שנה. היא לא תשכח את המילים שאמר לה אז, טוב שאבא העלה את זה מיד ללייב אגאין, כי היא לא היתה מספיק מרוכזת... אבל לא, לא לשם היא תיכנס... אולי תקפוץ לחגיגות יום הנישואים הראשון שלהם, אז נכנסו לחוף באלטלנה? היא לא תשכח את האכזבה הרבה שגילו שהים היה בצבעים כהים מדי, והחול לא הרגיש כמו חול אמיתי. הם ישבו על הרצפה בבית ומשהו בקישור שחבר שלו שלח לו לא עבד. אולי תיכנס לחוף בתל אביב. לא צריך ללכת רחוק.
כיבתה את הספה, וירדה אל הריצפה האלקטרונית. המגע היה חמים ורך, ומיד היא בחרה בתפריט תל אביב- החוף הנפרד. באפשרויות החיפוש הקישה מקום פרטי, גלים רכים וחול רטוב. חלוניות חדשות קפצו מול עיניה-
בקרו היום בחוף הקריבי, קבלו מחר במתנה!
היא בחרה "השהה", וחזרה לחוף תל אביב. הרוגע עטף אותה באחת. המסך מול עיניה התחלף לצבעי השקיעה, והים נפרש מול עיניה, רחב ועמוק. נתזי מים מלוחים הרטיבו את כפות רגליה והיא מיהרה לסלק את ערימת הכביסה שהמתינה לקיפול שלה מטווח החול והמים. היא לקחה שוב את המכשיר החכם האישי שלה ואז בחרה לארח את גק. הוא ישב שם מולה על המסך, התרווח על כיסא חוף וחייך. קולו הגיע אליה-
"נו, אז איך את מסכמת שלוש שנים"? אויש היא ממש לא התכוונה לשאלה הזו. היא לחצה על "השתק", וחייכה אליו חזרה. אני רק רוצה שנרגיש את הים. ואת השקט. את הביחד. הוא הנהן, והיא הבינה שהמסך הגדיר מערכת שיתוף אוטומטי. היא לחצה על ביטול, והזינה את התאריך בו היו אז, בשנה הראשונה לנישואין: 26.07.2094. כמו אז, גק הוציא את מגש הפיצה שהורידו בפיצה-קליק. היא הפעילה את מערכת הרי-טייסט והכניסה את הפֶּיון לפיה. בגמיעות איטיות היא מצצה את קצה הפֶּיון והטעם מלא את גרונה. משהו היה מוזר, הטעם היה חמוץ-מבחיל. היא לחצה על רי-סמל (re-smell) וריח של פיצה חמה מילא את הבית. יעל קמה במהירות, חשה צורך עז להקיא. היא לחצה בהיסטריה על כיבוי מערכות. החול התנדף במהירות אבל שמלתה היתה עדיין רטובה. המסכים דממו, והבית נעשה חשוך וקר. גל הבחילה חלף.
*
אני: ואוו גק היה מטורף איתך. מזמינה גם שבוע הבא.
גק: בכיף, אבל הולך להיות לי שבוע עמוס במיוחד. לא הספקנו לעבור הערב בכל הכתובות, חלק מהקישורים לא היו נכונים.
אני: אה, לא נורא, תוכל לשלוח העתק, כמו היום, רק בלי פיצות. צריך לנסות להיכנס לליב אגאין מותאם להריון, בלי פיצות וכל מיני ריחות מבחילים. אולי אנסה את של יפית אחותי. בי, היה מווווששש.
הערות
